Amazing Grace

17 ספט

השבוע נזכרתי בה פתאום – מחלפות עבות, שזורות זהוב, עיני איילה ספק עצובות – ספק סתם עם מרווחים לבנים מוגזמים מתחת לקשתיות חום-דבש. הייתי בת 17 והיא בת 18. אבל על פי מבטה, היא כבר ידעה הרבה יותר על העולם ממני, הרבה יותר מבני גילה האחרים במחנה הנוער היהודי שלנו. התהלכנו שם כמעט עירומים, צובטים לחם בננה מהמקרר, פוקדים את מקדש ג'ים מוריסון שהקים ג'וש ממול, מקרבים גופים קצת והרבה, עושים רפטינג קריר בנהר הדלוור, מאוהבים בכול ומכל . אלה היו ארבעה שבועות מחוץ לזמן, מחוץ לגוף והכי בתוך הגוף שהיו לי אי פעם. החומרים היחידים שצרכנו היו טבע ונעורים.

כשמה הנוצרי בתוך מאפליית הברברות והסוזניות, גרייס היתה כמו איילת פרא בבית הכנסת. היו לה רגליים כבדות במקצת, עם שלוש אצבעות מחוברות בכל כף רגל – קצת כמו של ברווז, ואני חושבת שמעולם לא ראיתי מישהי שמחזיקה את גופה כמוה, כדבר הטבעי ביותר בעולם – לא מתריס, לא מתחבא – רק הווה. היא היתה חיית בר שהשמש נשקה לה. בדיעבד, השבוע, רגע לפני שמצאתי אותה בפייסבוק, חשבתי שהיה בה משהו אנדרוגני. אני לא זוכרת שדיברה הרבה, אבל הייתי כרוכה אחריה, אחרי הצבעים הנהדרים שלה, אחרי הסוד שלה. ואז אבא ואמא באו לקחת אותי ואמא תלתה בה עיניים מעריצות, ולא ראיתי את גרייס עוד.

בפייסבוק מצאתי את גרייס אולשנסקי פדס, עם תמונת פרופיל שמסגירה את מחלפותיה אך מסתירה את פניה היפות, והצעתי לה חברות. אחר כך עשיתי עליה חיפוש בגוגל.

המופע הראשון העלה שגרייס מתגוררת בעיר פיטסבורג והיא חוקרת רפואית המתמחה בחלוקת תאים ומותם.

המופע השני היה מודעת אבל. גרייס היפה, כך לשון המודעה בת השנה, נטלה את חייה.

איילה מופזת, יהי זכרך ברוך.

Grace Olshansky Feddes

מודעות פרסומת